דרייה אנרגיה בע"מ ואח' נ' ALSTOM SA ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובעים למתן צווים המורים לנתבעות להשיב לדרישת גילוי מסמכים ומתן תשובות שאלון.

עסקינן בתביעה לתשלום סך של 44,949,300 ₪ שעילתה הפרה נטענת של התחייבות מצידן של הנתבעות לשלם לתובעים עמלות בגין פעולתם לקידום האינטרסים של הנתבעות בשוק החשמל הפרטי בישראל.

הנתבעות מצידן טענו להגנתן, בין השאר, כי מעולם לא נכרתו הסכמים מחייבים בינם לבין התובעים, כי התובעים מעולם לא מונו כנציגים מטעמם וכי מרבית הפרוייקטים נשוא התובענה לא יצאו כלל אל הפועל, ואלה שכן מומשו, לא התובעים הם שתרמו למימושם.

לתובעים שלל טענות ומענות נגד האופן שבו השיבו הנתבעות על דרישת גילוי המסמכים ועל השאלון. נדון בטענות אלה כסדרן.

התובעים טוענים כי תצהירי גילוי המסמכים מטעם הנתבעות הם חסרים ופגומים, משום שהנתבעות לא כללו בהן הצהרה בדבר מסמכים שהיו בידיהן בעבר, ואינם מצויים עוד ברשותן. טענה זו לא זכתה למענה של ממש בתשובת הנתבעות, מעבר לאמירה כי מדובר בטענה טכנית- פורמלית שכן אין בידי הנתבעות מסמכים נוספים.

יש ממש בטענת התובעים. טופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), קובע את נוסח ההצהרה שיש להצהיר במסגרת תצהיר גילוי מסמכים, ועל פי טופס זה, יש להצהיר גם על מסמכים שהיו ברשותו של בעל הדין ואינם עוד. המנעות מהצהרה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם מצוות התקנות ועל כן יש להגיש תצהירי גילוי מתוקנים.

התובעים טוענים כי תצהיר הגילוי מטעם הנתבעת 1 הוא חסר תוקף, שכן ניתן על ידי מי שאיננו בעל מעמד בנתבעת 1. לטענתם, המצהירה לא הוסמכה על ידי הנתבעת 1 אלא על ידי גוף ערטילאי המכונה "קבוצת אלסטום" וגם לא הובאה כל ראיה בדבר חוקיות אותה הסמכה. גם טענה זו לא זכתה למענה של ממש בתשובת הנתבעות. לפיכך, הטענה מתקבלת. תצהיר מטעם הנתבעת 1 צריך להינתן על ידי בעל תפקיד בנתבעת 1, או על ידי מי שהוסמך לכך כדין על ידי הנתבעת 1. יש איפוא לערוך את התצהיר בהתאם.

התובעים טוענים כי הנתבעות נמנעו שלא כדין מלפרט ולמסור מסמכים שכונו על ידן "תכתובות בין הצדדים". טענה זו לא זכתה למענה מצד הנתבעות, ויש בה ממש. בעל דין איננו יוצא ידי חובת הגילוי בכך שהוא מציין סוגי מסמכים, מבלי לתאר באופן ספציפי כל אחד מבין המסמכים כך שניתן יהיה לזהותו (למשל תאריך עריכתו של המסמך, ואם מדובר במכתב, זהות השולח וזהות הנמען). על כן, יש לתקן בהתאם את תצהיר גילוי המסמכים.

התובעים טוענים כי הנתבעות פירטו בתצהירי הגילוי מסמכים מסויימים, אך לא העבירו אותם לעיונם של התובעים. הכוונה למסמכים (ח) ו-(יג) לדרישת הגילוי הספציפי. באשר למסמך (יג), לא ניתן כל מענה על ידי הנתבעות ולכן יש לאפשר עיון בו. באשר למסמך (ח), שעניינו פניות היועץ הכלכלי של עידן עופר, טענו הנתבעות כי לא מדובר במסמך רלבנטי. דין הטענה להדחות. בס' 67 לכתב ההגנה טענו הנתבעות כי היועץ הכלכלי של עידן עופר פנה ישירות להנהלת אלסטום. הואיל והפניה האמורה תוארה בכתב ההגנה של הנתבעות, ממילא עסקינן במסמך רלבנטי שיש לאפשר עיון בו.

התובעים טוענים כי יש לגלות להם מסמכים שונים בקשר לפרוייקטים נשוא התביעה (מסמכים ו', טז ו- יז). אמנם, הנתבעות התנגדו לגילוי בטענת חסיון של סוד מסחרי, אך לדידם של התובעים, חובתן של הנתבעות היא לגלות קיומם של מסמכים, גם אם הם חסויים, ורק אז לטעון לגביהם טענת חסיון לשם מניעת עיון בהם. עוד טוענים התובעים כי יש לדחות את טענת החסיון, משום שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיחה. בתשובה לכך טענו הנתבעות כי מדובר במסמכים שאינם רלבנטיים וכי מדובר במסע דיג שנועד למצוא יש מאין עילת תביעה.

לא מצאתי ממש בטענת חוסר הרבלנטיות. הדברים אמורים הן במסמכים המתוארים לעיל והן במסמכים הנוספים לגביהם הועלתה טענת חוסר רלבנטיות, הם המסמכים ז', ח', טז ו- יז לדרישת הגילוי. מדובר במסמכים הקשורים לפרוייקטים נשוא התביעה ולכן הם רלבנטיים לברורה. לא מדובר במסע דיג כדי לייצר עילת תביעה יש מאין, שהרי עילת התביעה ידועה וברורה מתוך כתב התביעה. אין כל פסול בנסיון למצוא ראיות להוכחתה של עילת התביעה באמצעות מסמכים המצויים בידי היריב. נתתי דעתי לטענת הנתבעות לפיה אין במסמכים אלה כל רלבנטיות לשאלה האם קיימים יחסים משפטיים מחייבים בין הצדדים, אלא שטענה זו ממקדת באופן צר יתר על המידה את הפלוגתאות בתיק. המחלוקת אינה רק בשאלה האם נוצרו הסכמים מחייבים בין התובעים לנתבעות, אלא גם בשאלת הנזק, קרי, בהנחה שהיו הסכמים כאלה והתובעים מילאו את חלקם על פיהם, מהו סכום העמלות לו הם זכאים בגין הפרוייקטים שבוצעו בתיווכם. באספקלריה זו, מדובר במסמכים רלבנטיים.

יש לדחות בהקשר זה את טענת ההכבדה שהעלו הנתבעות. ענין ההכבדה נגזר מהיקף הפלוגתאות בתיק וטיבן. בעניננו, שעה שהפלוגתאות נסבות על מספר פרוייקטים שלטענת התובעים הם סייעו בהשגתם, אין מקום לקבל טענת הכבדה רק משום שמדובר במסמך רב של מסמכים. זאת ועוד, טענת ההכבדה נטענה בעלמא, בלא פירוט של ממש ובלא לציין באיזה כמות של מסמכים מדובר.

בנוסף, יש ממש בטענת התובעים לפיה קודם להעלאת טענת חסיון, יש לגלות את דבר קיומו של המסמך, ורק אז, במסגרת אותו תצהיר גילוי, לטעון טענת חסיון לגביו. טענת חסיון, גם אם תתקבל, אינה מונעת גילוי של מסמך אלא רק את העיון בו.

באשר למסמכים יד ו- טו, הנתבעות סרבו לגלותם בנימוק שמסמכים אלה מצויים ממילא ברשותם של התובעים. טענה זו דינה להדחות, שכן חובת הגילוי לפי התקנות אין ענינה בשאלה האם המסמך הרלבנטי המבוקש מצוי ממילא ברשותו של מבקש הגילוי אם לאו. די בכך שהוא מצוי ברשותו של המצהיר על מנת שתהא חובה לגלותו, אף אם יש יסוד להניח כי הוא מצוי גם בידי מבקש הגילוי.

הטענה היותר רצינית מצידן של הנתבעות היא הטענה בדבר היותם של המסמכים חסויים מחמת סוד מסחרי. לטענת הנתבעות, עיון במסמכים יחשוף בפני התובעים מידע עסקי חסוי הנוגע למחירים המוצעים במסגרת המו"מ בין החברות, אופן תמחור הפרוייקטים, מידע בדבר פרטי הצעות טכניות המועברות בין הצדדים, מידע הנוגע לצדדים שלישיים שחלקו מוגן בהסכמי סודיות וכו'. לדידם, על התובעים להניח תשתית ראייתית לכאורית מספקת, אשר תצדיק את הפגיעה בנתבעות וחשיפת הסודות המסחריים שלהן. בתשובה לטענה זו טוענים התובעים כי טענת החסיון אינה פוטרת את הנתבעות מחובת הגילוי, כי לא הונחה תשתית קונקרטית לטענת החסיון ביחס לכל אחד מבין המסמכים, וכי גם אם קיים סוד מסחרי, אין בכך כדי למנוע עיון במסמכים אלא אם שוכנע בית המשפט כי הענין שבאי גילוי הראיה עדיף מהצורך לגלותה לשם עשיית צדק.

נחזור ונזכיר כי העלאתה של טענת חסיון אינה פוטרת את הנתבעות מן הצורך לגלות ולפרט באופן שניתן יהיה לזהות בנפרד כל מסמך לגביו הועלתה טענת החיסיון. לגופו של ענין, לעת הזו ראוי למצוא דרך ביניים שיכול ותייתר או לפחות תצמצם את המחלוקת בענין זה. לפיכך, לעת הזו, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת החסיון, רשאיות הנתבעות להשחיר במסמכים שימסרו לתובעים כל פרט המהווה לטעמן סוד מסחרי. ככל שהתובעים יבקשו לעיין בנתון מסויים שהושחר על ידי הנתבעות, יובא הדבר להכרעה נוספת בפניי, ואזיי יהיה מקום להמציא לעיוני את המסמכים שבמחלוקת (ראה תקנה 119 לתקנות). לא מן הנמנע, ומבלי לקבוע מסמרות, כי במקרה כזה הדיון בתיק העיקרי יפוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת קיומם או אי קיומם של הסכמי התקשרות מחייבים בין התובעים לנתבעות, מה שייתר לעת הזו את הצורך בעיון במסמכים לגביהם נטען לקיומו של סוד מסחרי, ורק ככל ששאלה מקדמית זו תוכרע לטובת התובעים, יהיה מקום להתקדם לשלב בו תתברר תרומתם של התובעים למימוש העסקאות שבמחלוקת וגובה העמלות המגיעות להם, מה שיחזק את הצורך בחשיפת סודות מסחריים של הנתבעות. אפשרות אחרת היא מתן צו לאי גילוי סוד מסחרי לפי ס' 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999, על שלוש חלופותיו. ודוק: לפי סעיף זה, הסתרת סוד מסחרי מפני היריב תיעשה רק אם הענין שבאי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק ורק אם לא ניתן להגן על הסוד המסחרי באמצעות צווים למניעת פרסום.

התובעים טוענים כי הנתבעות נמנעו שלא כדין מלהשיב לשאלון שהופנה אליהן. כך, הנתבעת 1 סרבה להשיב ולו גם על שאלה אחת בשאלון, בנימוק שלא היתה מעורבת בפרוייקטים נשוא התביעה, ואילו הנתבעות 2 ו- 3 התחמקו ממתן תשובות ענייניות. על כך משיבות הנתבעות כי השאלות שהופנו לנתבעת 1 אינן רלבנטיות לגביה שכן זו לא היתה מעורבת ואין זה תפקידה להיות מעורבת בפרוייקטים נשוא התביעה, מה גם שניתנו תשובות מלאות לשאלות אלה על ידי הנתבעות 2 ו- 3. אינני מקבל את טענת הנתבעות בהקשר זה. שאלת המפתח שצריכה להשאל היא האם התשובות לשאלון הן בידיעתו של הנשאל והאם השאלון דרוש לצורך דיון הוגן. אין הכרח שהנשאל יהיה מעורב בענין עליו הוא נשאל, ובלבד שהתשובה לשאלה אכן ידועה לו בעקבות ברור סביר שערך. זכותו של השואל לאסוף בדרך כזו מידע שעשוי לשרת אותו מול בעלי דין אחרים בתיק, גם אם אלה טרחו והשיבו על אותן שאלות ממש. ככל שהתשובות לשאלון אינן בידיעתו של הנשאל, עליו לציין זאת מפורשות, ולהסביר מדוע הן אינן בידיעתו. בנוסף, התצהיר מטעם הנתבעת 1 צריך להינתן על ידי בעל תפקיד בנתבעת 1, או על ידי מי שהוסמך לכך כדין על ידי הנתבעת 1.

התובעים טוענים כי הנתבעות 2 ו- 3 התחמקו ממתן תשובה לשאלות מס' 1, 2, 3, 13, 14, 15, 21 ו- 22 לשאלון. מנגד, נתבעות אלה טוענות כי ענו באופן מספק לשאלון וככל שיש לתובעים שאלות נוספות, הן יכולות להשאל במסגרת החקירה הנגדית. באשר לנתבעת 3 נטען כי זו נוסדה בשנת 2009 ולכן אינה יכולה להשיב על שאלות בגין התקופה שקדמה לשנת 2008. באשר לשאלות 14 ו- 15 נטען כי אינן רלבנטיות למחלוקת, ואילו לגבי שאלות 21 ו- 22 נטען כי הן נוגעות למידע מסחרי חסוי.

בהעדר התייחסות קונקרטית של הנתבעות לטענות התובעים בענין שאלות מס' 1, 2, 3, ו- 13, חרף העובדה שהתובעים הסבירו מדוע המענה שקיבלו היה חלקי בלבד, יש לקבל את הבקשה ולהורות על השלמת התשובות לשאלות אלה.